תנ"ך על הפרק - ישעיה נד - הפטרת פרשת ראה: "כל כלי יוצר עליך לא יצלח" / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

ישעיה נד

388 / 929
היום

הפרק

רָנִּ֥י עֲקָרָ֖ה לֹ֣א יָלָ֑דָה פִּצְחִ֨י רִנָּ֤ה וְצַהֲלִי֙ לֹא־חָ֔לָה כִּֽי־רַבִּ֧ים בְּֽנֵי־שׁוֹמֵמָ֛ה מִבְּנֵ֥י בְעוּלָ֖ה אָמַ֥ר יְהוָֽה׃הַרְחִ֣יבִי ׀ מְק֣וֹם אָהֳלֵ֗ךְ וִירִיע֧וֹת מִשְׁכְּנוֹתַ֛יִךְ יַטּ֖וּ אַל־תַּחְשֹׂ֑כִי הַאֲרִ֙יכִי֙ מֵֽיתָרַ֔יִךְ וִיתֵדֹתַ֖יִךְ חַזֵּֽקִי׃כִּי־יָמִ֥ין וּשְׂמֹ֖אול תִּפְרֹ֑צִי וְזַרְעֵךְ֙ גּוֹיִ֣ם יִירָ֔שׁ וְעָרִ֥ים נְשַׁמּ֖וֹת יוֹשִֽׁיבוּ׃אַל־תִּֽירְאִי֙ כִּי־לֹ֣א תֵב֔וֹשִׁי וְאַל־תִּכָּלְמִ֖י כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי כִּ֣י בֹ֤שֶׁת עֲלוּמַ֙יִךְ֙ תִּשְׁכָּ֔חִי וְחֶרְפַּ֥ת אַלְמְנוּתַ֖יִךְ לֹ֥א תִזְכְּרִי־עֽוֹד׃כִּ֤י בֹעֲלַ֙יִךְ֙ עֹשַׂ֔יִךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ וְגֹֽאֲלֵךְ֙ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל אֱלֹהֵ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ יִקָּרֵֽא׃כִּֽי־כְאִשָּׁ֧ה עֲזוּבָ֛ה וַעֲצ֥וּבַת ר֖וּחַ קְרָאָ֣ךְ יְהוָ֑ה וְאֵ֧שֶׁת נְעוּרִ֛ים כִּ֥י תִמָּאֵ֖ס אָמַ֥ר אֱלֹהָֽיִךְ׃בְּרֶ֥גַע קָטֹ֖ן עֲזַבְתִּ֑יךְ וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ׃בְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְ וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם רִֽחַמְתִּ֑יךְ אָמַ֥ר גֹּאֲלֵ֖ךְ יְהוָֽה׃כִּי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֗עְתִּי מֵעֲבֹ֥ר מֵי־נֹ֛חַ ע֖וֹד עַל־הָאָ֑רֶץ כֵּ֥ן נִשְׁבַּ֛עְתִּי מִקְּצֹ֥ף עָלַ֖יִךְ וּמִגְּעָר־בָּֽךְ׃כִּ֤י הֶֽהָרִים֙ יָמ֔וּשׁוּ וְהַגְּבָע֖וֹת תְּמוּטֶ֑נָה וְחַסְדִּ֞י מֵאִתֵּ֣ךְ לֹֽא־יָמ֗וּשׁ וּבְרִ֤ית שְׁלוֹמִי֙ לֹ֣א תָמ֔וּט אָמַ֥ר מְרַחֲמֵ֖ךְ יְהוָֽה׃עֲנִיָּ֥ה סֹעֲרָ֖ה לֹ֣א נֻחָ֑מָה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַרְבִּ֤יץ בַּפּוּךְ֙ אֲבָנַ֔יִךְ וִיסַדְתִּ֖יךְ בַּסַּפִּירִֽים׃וְשַׂמְתִּ֤י כַּֽדְכֹד֙ שִׁמְשֹׁתַ֔יִךְ וּשְׁעָרַ֖יִךְ לְאַבְנֵ֣י אֶקְדָּ֑ח וְכָל־גְּבוּלֵ֖ךְ לְאַבְנֵי־חֵֽפֶץ׃וְכָל־בָּנַ֖יִךְ לִמּוּדֵ֣י יְהוָ֑ה וְרַ֖ב שְׁל֥וֹם בָּנָֽיִךְ׃בִּצְדָקָ֖ה תִּכּוֹנָ֑נִי רַחֲקִ֤י מֵעֹ֙שֶׁק֙ כִּֽי־לֹ֣א תִירָ֔אִי וּמִ֨מְּחִתָּ֔ה כִּ֥י לֹֽא־תִקְרַ֖ב אֵלָֽיִךְ׃הֵ֣ן גּ֥וֹר יָג֛וּר אֶ֖פֶס מֵֽאוֹתִ֑י מִי־גָ֥ר אִתָּ֖ךְ עָלַ֥יִךְ יִפּֽוֹל׃הןהִנֵּ֤האָֽנֹכִי֙ בָּרָ֣אתִי חָרָ֔שׁ נֹפֵ֙חַ֙ בְּאֵ֣שׁ פֶּחָ֔ם וּמוֹצִ֥יא כְלִ֖י לְמַעֲשֵׂ֑הוּ וְאָנֹכִ֛י בָּרָ֥אתִי מַשְׁחִ֖ית לְחַבֵּֽל׃כָּל־כְּלִ֞י יוּצַ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א יִצְלָ֔ח וְכָל־לָשׁ֛וֹן תָּֽקוּם־אִתָּ֥ךְ לַמִּשְׁפָּ֖ט תַּרְשִׁ֑יעִי זֹ֡את נַחֲלַת֩ עַבְדֵ֨י יְהוָ֧ה וְצִדְקָתָ֛ם מֵאִתִּ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

הפטרת פרשת ראה: "כל כלי יוצר עליך לא יצלח"

הקדמה

נאמר בהפטרה:

כל כלי יוצר עליך לא יצלח, וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי, זאת נחלת עבדי ד' וצדקתם מאתי, נְאֻם ד'.
(נד, יז)

מה פירוש הפסוק?

א. הסבר רש"י

כתב רש"י:

כל כלי יוצר - כל כלי זיין אשר ילטשוהו ויחדדוהו בשבילך להילחם בך.
יוצר - לשון 'חרבות צורים' (יהושע ה, ב), 'אף תשיב צור חרבו' (תהלים פט, מד).

רש"י הסביר את הפסוק, או לפחות את חלקו הראשון, על כלי מלחמה.

כלומר: עם ישראל ישאר לנצח, וכל כלי המלחמה לא ישמידו אותו.

ב. הסבר הראב"ע

הסבר אחר כתב רבי אברהם אבן עזרא:

וכל לשון וגו' - הנה פירוש זה 'כל כלי'.
תרשיעי - הטעם שיאמינו הגויים בתורה, וישראל יראום רשעת דתיהם.

לפי הראב"ע החלק השני של הפסוק מסביר את חלקו הראשון של הפסוק, ואין הכוונה לכלי מלחמה, אלא לויכוחים בין ישראל לעמים, שעם ישראל ינצח את הגויים בויכוחים, והגויים יאמינו בתורה!

ג. הסבר הרד"ק ומפרשים נוספים

הסבר שמאחד את שני ההסברים כתב הרד"ק:

כל כלי יוצר עליך לא יצלח - לא יצלח לבעליו, ולא יזיק לך.
וכל לשון - אם יהיה לך משפט עם גוי אחד - תרשיעי אותו במשפט, ויצא הוא חייב, ותהיה טענתו בטלה, ואת תצאי מהמשפט זכאה. כלומר: לא יזיקו לך לא במעשה, ולא בדברים.
וזאת הברכה היא נחלת עבדי ד', כלומר: בנחלה היא להם לעולם, וישראל יהיו עבדי ד' מיום הגאולה עד עולם.

הרד"ק אמנם קיצר בהסבר החלק הראשון של הפסוק, אבל לפי סיכומו עולה שכוונתו היא כך: החלק הראשון של הפסוק מדבר על כלי מלחמה, ואומר שעם ישראל ישאר לנצח, וכל כלי המלחמה לא ישמידו אותו. ואילו החלק השני של הפסוק אומר שעם ישראל ינצח את הגויים בויכוחים, והגויים יאמינו בתורה.

כעין זה פירשו גם האברבנאל וה"מצודת דוד" והמלבי"ם.

זו לשון ה"מצודת דוד":

כל כלי יוצר עליך - כל כלי זיין אשר יחדדוהו בשבילך להילחם בך.
לא יצלח - את בעליו. לא יצלח, כי לא יזיק לך.
וכל לשון - כל איש לשון מדבר גדולות אשר תקום עמך למשפט להתווכח עמך.
תרשיעי - את תרשיעי אותו במשפט, ויצא מחוייב, ותשארי זכאית. רוצה לומר: לא יזיקו לך לא במעשה ולא בדיבור.

ד. דבריו הנפלאים של הרמב"ם באיגרת תימן

הרמב"ם באיגרת תימן, בדברו על יחודם של עם ישראל ושל התורה, כתב דברים נפלאים והסביר גם את פסוקנו בדומה להסבר הרד"ק והמפרשים:

דעו, שזאת היא תורת ד' האמיתית שניתנה לנו על ידי אדון כל הנביאים, הראשונים והאחרונים, שבתורה הזאת הבדילנו הבורא משאר בני העולם, שנאמר: 'רק באבותיך חשק ד' לאהבה אותם, ויבחר בזרעם אחריהם, בכם, מכל העמים, כיום הזה' (דברים י, טו). ואין זה לפי שהיינו ראויים לכך, אלא בחסדו של בורא, טובו שהתחסד אלינו והיטיב לנו בשביל שקדמו לאבותינו מעשים טובים בידיעת הבורא ובעבודתו, שנאמר: 'לא מרובכם מכל העמים חשק ד' בכם' (דברים ז, ז).
ומפני שייחד אותנו הבורא במצוותיו ובחוקותיו, והתבארה מעלתנו על זולתנו בכללותיו ובמשפטיו, שנאמר: 'ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים' (דברים ד, ח), קנאונו עובדי עבודה זרה כולם על דתנו קנאה גדולה, וילחצו מלכיהם בשבילה לערער עלינו שטנה ואיבה. ורצונם להילחם בד' ולעשות מריבה עמו, ואלקים הוא ומי ירב לו? ואין לך זמן מאז שניתנה לנו תורה זו עד זמננו זה, שכל מלך עובד עבודה זרה, גובר או מכריח או מתגבר או אונס, שאין תחילת כוונתו ודעתו לסתור תורתנו ולהפך דתנו באונס, בנצחון, ובחרב, כמו עמלק, וסיסרא, וסנחריב, ונבוכדנצר, וטיטוס, ואדרינוס, והרבה כיוצא בהם. זהו הנוע האחד משני הנועים שהתכוונו בו לנצח החפץ האלקי.
אבל הנוע השני הם המחודדים משאר המלכויות והחכמים מיתר הלשונות, כמו האדומים, והפרסיים והיונים, שאלו כמו כן שָׂמוּ כוונתם לסתור דתנו ולהפר תורתנו בטענות שטוענים אליה ובקושיות שמחברים, ומגמתם בכל זה להפר התורה ולמחות עקבותיה בחיבוריהם, כמו שהתכוונו האנסים במלחמותיהם.
וזה לא יצלח, ולא זה, שהקדוש ברוך הוא בישר אותנו על ידי ישעיהו, שכל אנס או נצחן שיתכוון לסתור תורתנו ולבטל דתנו בכלי זיין - ישבר הבורא כלי מלחמתו ולא יצליחו. וזה על דרך משל, כלומר: שעצתו לא תשלם לעולם.
וכמו כן כל טוען שיתכוון לבטל מה שבידינו - יצא מחויב מן הדין בטענתו, ויבטל אותה ולא תתקיים, כמו שנאמר: 'כל כלי יוצר עליך לא יצלח, וכל לשון תקום אתך למשפט - תרשיעי, זאת נחלת עבדי ד' וצדקתם מאתי, נְאֻם ד'' (ישעיהו נד, יז). ושתי אלו הכוונות, כלומר: עובדי עבודה זרה המתכוונים לשתי אלו הכוונות, עלה בדעתם שבנין זה אינו נוח ליהרס, ואף על פי כן עשו אחוה להרוס יסודות הדת שהוטבעו במעבה נאמן, והם בכל זה מוסיפים יגיעה ועצב, והבנין יעמוד על חזקתו, והאמת תהתל בהם ותשחק. כלומר: הקדוש ברוך הוא, שהוא האמת, יושב ומהתל ושוחק בהם על שהם מתכוונים בחלישות שכלם כוונה שאין לה תכלית. ועל זה הענין אמר דוד עליו השלום ברוח הקודש, בראותו כוונתם לסתור דת האמת, ובראותו שהקדוש ברוך הוא יושב ומשחק בהם: 'ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו, יושב בשמים ישחק, ד' ילעג למו' (תהלים ב, ג).

יהי רצון שנזכה לראות בקרוב את התקיימות הנבואה הזו, ואת התקיימות שאר כל נבואות הנחמה, בגאולה השלמה במהרה בימינו.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך